תוך כדי לימוד זוגות ריקוד, ניתן ללמוד בקלות ובאופן די משקף על מערכת היחסים ביניהם. לימוד ריקוד משותף מצריך תקשורת מצויינת בן בני-הזוג, סבלנות, קשב, ריכוז הדדי, רצון משותף להצליח ואמפטיה. המדובר כאן בשני אנשים שונים, בעלי יכולות שונות בדרך כלל, הלומדים משהו ביחד. כל אחד מהשניים מגיב אחרת לאופן הלימוד, לצעדים, לקצב ולמוזיקה. כל אחד מבני-הזוג הלומדים, רואה את אותה הדגמה ושומע את אותם הצלילים, אך היכולת שלו להפנים וליישם בצורה מושלמת, בדרך כלל אינה תואמת את זו של בן-זוגו.
לעיתים אחד מבני-הזוג איטי יותר או מהיר יותר, או שהוא מתבלבל בצעדים מסויימים. יש מי שקשה לו מאוד דווקא בתרגול מסוים ולוקח זמן ניכר עד שהוא מצליח להשתחרר מהשגיאה החוזרת אותה הוא עושה, המונעת מהתרגיל מלהתבצע כראוי או מהריקוד לזרום ולהתקדם. לעיתים לשני בני-הזוג יחדיו מאוד קשה לבצע בהצלחה צעד מסוים, דבר הגורר אחריו תסכול ואי-נוחות. כמובן שעל מנת שהריקוד יזרום ויראה הרמוני צריכה להיות התאמה מוחלטת בן בני-הזוג בביצוע התרגיל או הריקוד, ובמידה וזה לא מצליח הם מרגישים "רובוטים" מלאכותיים", "כבדים" או אינספור הערות אחרות לגבי עצמם אותן הם יורים לאוויר כתוצאה מאותו תסכול.
קשת התגובות בין בני-הזוג האחד כלפי השני משתנה מאוד, והסקלה נעה בין תגובות חיוביות ביותר לשליליות ביותר.
ישנם זוגות המביטים אחד לשני בעיניים בהערצה, קשובים למורה המלמד אותם אך גם לעצמם, הם סבלניים כלפי עצמם מבחינת הקשיים שלהם אך גם כלפי הקשיים אותם חווה הפרטנר שלהם, הם תומכים, מעודדים, צוחקים ביחד ולחוד, מתאמצים ביחד, אמפטיים כלפי בן-הזוג שקשה לו יותר, לא מקשים עליו או באים אליו בטענות ולא "יורדים" עליו או מגיבים בציניות. לאחר שהם מצליחים להגיע להתאמה משותפת בריקוד, הם חווים סיפוק ושמחה משותפים. מערכת היחסים האישית בין בני-זוג אלו היא בדך כלל טובה גם מחוץ לשיעורי הריקוד. הם אוהבים, בעלי תקשורת הדדית טובה, מודעים, חברים טובים, סבלניים, נינוחים ואמפטיים האחד כלפי השני גם בחיי היומיום שלהם.
לעומתם, ישנם זוגות שאצלם קורה בדיוק ההיפך. הם כועסים וחסרי סבלנות כשבן-זוגם אינו קולט מהר מספיק או עושה טעויות. הם מגיבים בהערות מרירות או ציניות, המתייחסות גם להיבטים אחרים בחייהם המשותפים, הם מנסים למשוך ולהוביל למרות שהפרטנר שלהם עדיין אינו יודע בדיוק את הצעדים הנכונים ויחסם ותגובותיהם לעיתים מזלזלים מאוד. ניכר בעליל כי זוגות אלו מתייחסים אחד לשני באותו אופן גם בחיי היומיום שלהם כזוג. אין בהם מספיק חום ואמפטיה, סבלנות והקשבה. במקרים אלו על המורה המלמד אותם ריקוד להיות "חצי פסיכולוג", על מנת לפשר, להרגיע, לתת עצה טובה, לעודד ולתמוך.
קרן קולן
